לזכרו של זיו חן הי"ד

״בחופה, בשלב זכרון ירושלים אנו מניחים אפר מקלה על ראש החתן, מקום התפילין (המכונות פאר) ושוברים כוס. "לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר.." (ישעיהו ס"ג). פאר מלשון תפארת, ספירת התפארת מייצגת את ה'.

כוס בספרי הקבלה היא ספירת המלכות, בהיותה מקבלת ומכילה ומופיעה, המייצגת את ישראל.

כאשר ירושלים חרבה, וגם בימינו, בהם שועלים מהלכים בביתנו ורשעים רוצחים את ילדינו ברחובותיה, היא חרבה, על אף הפיתוח האדיר שלה. אנו מניחים אפר מקלה, לומר שבמקום פאר של ה' ישנו אפר, ואנו שוברים כוס, לומר שבמקום כוס של ישראל מקבלת ומכילה ומופיעה שפע מאת ה' ישנו שבר.

עם זאת, אנו מאמינים בני מאמינים, שהאפר יהפוך לפאר ושהכוס השבורה לא תהיה אלא כוס מלאת שפע, וששמו של ה' יתקדש על ביתנו, ובתוך כך על בית זיו והלל, ומתוך כך בכל העולם.״
(מתוך כתביו של זיו בלימוד משותף עם הלל לקראת החתונה)

לקראת החתונה, הגשימה הלל לזיו את חלומו וקנתה לו סיכה לדש החליפה בצורת בית המקדש.

לקראת ליל הסדר, זיו בתורו קנה להלל שרשרת עם חריטה של בית המקדש.

שניהם עשו זאת מתוך רצון ותפילה לשים את בית ה' על לוח ליבם,

ומתוך אמונה שלמה שכל בניין בית בעם ישראל מקרב ובונה את ביתו של השם יתברך.

בית המקדש הוא המימד הפיזי בו עם ישראל מצמצם את עצמו, ובכך מפנה מקום לקב"ה לשכון בעולם. אנו סבורים, כי בענידת תכשיט בצורת בית המקדש, טמונה הצהרה כי רצוננו העמוק והאמיתי, הוא גילוי שכינתו יתברך בעולמנו, עולמו. בעז"ה בימינו בוא יבוא.