מבנה המקדש

עזרת נשים נקראת גם "החצר החיצונה".

לעזרת נשים, אחרי שעוברים את הסורג,

נכנסים ישראלים טהורים.

היא העזרה החיצונית ביותר במקדש, מכיוון מזרח. בתקופת בית שני בנו סביב עזרת הנשים 'גזוזטראות'. במעמדים מיוחדים, למשל שמחת בית השואבה,

עמדו הגברים למטה, על הרצפה והנשים במרפסות למעלה.

העזרה הינה חצר המקדש, שבתוכה נמצאים מבנה ההיכל, המזבח החיצון, הכיור ודוכן הלווים. לפני העזרה מצד מזרח, היתה נמצאת עזרת נשים ובה שער ניקנור שהוביל לעזרה. העזרה היתה מוקפת חומה ובה שערי כניסה למקדש ולשכות- חדרים לשימושים שונים במקדש,

והיתה מחולקת לחלקים- עזרת ישראל, עזרת כהנים וחלק שנקרא 'בין האולם למזבח'.

האזור שבין עזרת ישראל ודוכן הלויים למזבח העולה.

לעזרת כהנים יכולים להיכנס רק כהנים או ישראלים טהורים לצורך עבודה בבית המקדש.

עבודות שישראלים יכולים לעשות בעזרת כהנים: וידוי על הקורבן, הבאת ביכורים ועוד.

בקצה עזרת כהנים עמד מזבח העולה.

המקדש בנוי משלשה חלקים: האולם, הקודש (המכונה אף הוא 'ההיכל') וקודש הקדשים.

וכולם יחד על פי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה נקראים 'היכל'.

לשכות הן אולמות וחדרים במקדש ובהר הבית

אשר שימשו לצורכי המקדש השונים.

המקדש שימש מרכז לכל ישראל, לצורכי עבודת הקודש במהלך ימות השנה ובעיקר ברגלים ובמועדים. בתחום המקדש מתקיימות רבות ממצוות התורה,

הן אלו הקשורות לקרבנות והן אלו השייכות לענייני הכלל. העבודה היומיומית מחייבת את קיומן

של לשכות המיוחדות לעבודת הכהנים.

כך גם לקיום שאר המצוות שבמקדש,

תוכננו אולמות וחדרים בהתאם לצרכים השונים.

חמש עשרה המעלות מובילות מעזרת הנשים לכיוון העזרה. הן נבנו בצורת חצי גורן (חצי מעגל). על פי המסורת,

הן נבנו כנגד חמישה עשר מזמורי תהילים המתחילים במילים "שיר המעלות" ששר דוד המלך,

בזמן שחפר את יסודות בית המקדש.

בשמחת בית השואבה בחג הסוכות המעלות

שימשו כבמה ללווים שעמדו עליהם, ניגנו ושרו.

לעזרת ישראל נכנסים דרך שער ניקנור.

היא רצועה צרה של שטח

בין השער לבין דוכן הלויים.

אל עזרת ישראל יכולים להכנס ישראלים טהורים לצורך כלשהו, למשל תפילה או השתחוויה.

בית המטבחים נמצא מצפון למזבח החיצון. באזור זה שחטו, הפשיטו ונתחו את הקרבנות בעזרת הטבעות, השולחנות וה'ננסין' – עמודים נמוכים.

בבית המקדש הראשון היו עשרה ניסים, ביניהם: מעולם לא נראה זבוב בבית המטבחיים

ולא הסריח בשר הקודש מעולם.

ישראלים לא נכנסים לשם אלא לצורך עבודה.

אל הקודש, המבנה הפנימי של בית המקדש, נכנסים דרך האולם. אין נכנס לשם אלא כהן במשמרת, בתפקיד, ולהשתחוות בפנים בסוף עבודת התמיד. בקודש נמצאים שלשה מכלי השרת המרכזיים המשמשים לעבודת התמיד במקדש: מנורת הזהב, שולחן לחם הפנים ומזבח הקטורת.

לשכה בדרום העזרה, בה הכינו ואיכסנו את הקטורת. משפחת אבטינס היתה המשפחה היחידה

שידעה את סוד הכנת הקטורת ובמיוחד

מהו העשב 'מעלה עשן' הגורם לקטורת להיתמר

בקו ישר כלפי מעלה כמקל.

בערב יום הכיפורים העלו את הכהן הגדול לבית אבטינס ללמוד את חפינת הקטורת ולהשביעו

שלא ישנה דבר בהקטרת הקטורת בקודש הקודשים. לשכה זו היא אחת משלושת

המקומות בהם שומרים הכהנים.

השער המזרחי של העזרה.

משמש לכניסה ויציאה מעזרת נשים לעזרת ישראל.

השער נקרא על שם ניקנור -

האדם שתרם את הדלתות, אותן הביא מאלכסנדריה שבמצרים וזכה לנס גדול בדרך.

בקצה עזרת ישראל, לפני עזרת כהנים

עמד דוכן הלויים.

הדוכן בנוי משלוש מדרגות

שעליהן עמדו ו"דיברו הלווים בשיר"

מידי יום, כחלק מעבודת התמיד.

בחזית ההיכל נבנה מבנה מלבני הקרוי 'אולם'. תוספת זו היא כמין "פרוזדור לפני הטרקלין".

אל האולם עלו בשתים עשרה מדרגות רחבות, שעליהן עמדו הכהנים בסוף עבודת התמיד

וברכו את העם בברכת כהנים כל יום.

קדש הקדשים הוא המקום הקדוש ביותר במקדש.

שם נמצאת אבן השתיה ועליה ארון הברית.

קדש הקדשים קרוי גם "דביר", 'שמשם יוצא דיבור לעולם'. כלומר, מבין הכרובים שעל כפורת הארון יוצא דבר ה' לנביאים, המביאים את דברו לעולם. הכניסה לקדש הקדשים, אל מעבר לפרוכת,

מותרת רק לכהן הגדול. הכהן הגדול נכנס ארבע פעמים אל קדש הקדשים, לבצע את עבודות היום, כשהוא לבוש בבגדי לבן מיוחדים.

ללשכה היו שני פתחים. בצד מערב,

הפתוח לכיוון החיל – האזור סביב בית המקדש-

ישבה הסנהדרין הגדולה בחצי גורן עגולה.

במרכזה ישב נשיא הסנהדרין.

בחלק המזרחי הפתוח לעזרה נעשו הפייסות – הגורלות - לחלוקת העבודות השונות בין הכהנים.